יום שלישי, 9 ביוני 2009

תמיכה לצד גיבוי – או הדרך הבטוחה לשקט נפשי

ביום חמישי, 14 במאי, יצא לדרך המכרז החדש לרכישת מחשבים ושירות לתכנית מש"י.

המכרז עוסק בשני תחומים נפרדים:
האחד הוא מחשבים חדשים לתלמידי כיתות ד' העולים לכיתה ה' בשנת הלימודים תש"ע.
התחום השני הוא השירות לכל מערך המחשוב – החל מהמחשבים הניידים, המשך בשרתים והתקשורת, וכלה בכיתות המחשב הנייחות.

ברור לכולנו שהצלחת התכנית מותנית בין היתר בתקינות מלאה של השירות, כך שתאפשר התמקדות בפדגוגיה ובתכנים, ולא בטכנולוגיה המאפשרת אותם.

אני רוצה להתחיל בהיבט אחד של שירות – והוא תחום התמיכה.

תמיכה במשתמש, אם תרצו להגדיר אותה אינטואיטיבית, היא כל הפעמים שבהן משהו לא בסדר, ואתם יודעים שהמשהו הזה תלוי כנראה במשהו שעשיתם או שקרה כשלא שמתם לב. פתאום האינטרנט לא עובד אצלכם (למרות שהוא עובד במחשב שלידכם מצויין), פתאום ה WORD נופל כל חמש דקות עם איזו הודעה מאיימת שאין לכם כוונה לקרוא (כי ממילא לא באמת תדעו מה לעשות איתה), תמיכה היא המשתמש המתמודד עם התוכנה.

לרובנו יש מישהו כזה שהוא התומך לעת מצוא שלנו – חבר או משפחה שאפשר להרים לו טלפון כמעט בכל שעה ולבקש עזרה, מבלי להיות נבוכים על זה שהתשובה כל כך פשוטה שזה כמעט כואב. אבל מה לעשות שבניגוד לציפיות שלנו, לפעמים התומכים לא זמינים (או לא מצליחים לפתור את הבעיה), וכאן אנחנו זקוקים לתמיכה טכנית.

רק למעט חברות בארץ יש מוקד תמיכה טלפוני של היצרן, ואנחנו עוד נחזור לזה בעתיד, אבל זה הרגע לציין שהמכרז כולל כמובן דרישה לתמיכה כזו לחמש שנים הקרובות.

ביום יום, במהלך שיעור בכיתה, טלפון הוא לא תשובה נוחה, ולכן חשוב שלכל תלמיד תהיה כתובת מיידית לפניה, והכתובת הזו היא הטכנאי בבית הספר.
כמובן שלטכנאי הזה יש תפקידים רבים (וגם לזה נחזור בעתיד), אבל בפירוש הוא גם התומך הטכני, האיש הזה שאומר "תן לי רגע את המחשב", עושה את הקסם שלו והכל חוזר לעבוד כמו פעם.

אבל איפה הגבול? כמה זמן צריך להקדיש טכנאי למחשב שמאיים בהשמדה עצמית? ותמורת מה?

התשובה טמונה בגיבוי תכנים.

בסופו של דבר, התוכן של המחשבים מורכב משני דברים עיקריים – יישומים ותכנים.

יישומים הם שם כולל למערכות הפעלה, תוכנות, פלטפורמות – כל אלה הותקנו מראש על המחשב, ולמעשה אפשר לשחזר אותם בכל רגע נתון בהפעלה פשוטה של תוכנה מיוחדת או אפילו דיסק ההתקנה המקורי.
אם היינו מדברים רק על זה – לא היינו מדברים בכלל.

החלק השני הוא התכנים – והכוונה לתכנים החשובים – סיכומי שיעורים, קבצי לימוד, שיעורי בית, מצגות, עבודות – כל הדברים שבשבילם היינו מוכנים לשבת לילה שלם ולתקן את המחשב, אם רק היינו יודעים איך.

ואני חוזרת לשאלה בראש הפסקה – תמורת מה?

הפתרון הוא אחד, וכולנו יודעים לומר אותו (בדרך כלל הרבה יותר מאשר לממש אותו) – גיבויים ושמירה בשרת. כשמגבים במקום אחר שהוא לא המחשב – גם איפוס שלו לנקודת ההתחלה לא פוגעת בנו. נכון, נצטרך להעלות מחדש תמונות רקע, להגדיר את האתרים המועדפים עלינו, אבל לא באמת איבדנו את מה שחשוב לנו.

לצערנו, רובנו (וגם אני משתייכת לקבוצה הזו) מבצעים גיבוי של המחשב בעיקר בנקודות שבהן כמעט איבדנו את כל המידע (או לפחות ככה נדמה לנו) – המחשב לא עולה, מתקשרים לחבר, אחרי שעה של הנחיות טלפוניות מייגעות המחשב חוזר – ואנחנו דבר ראשון מבצעים גיבוי. עד המשבר הבא. פעולה היא דבר אחד. נוהג הוא דבר לגמרי אחר.

כלל האצבע לגיבוי הוא "משך הזמן מאז הגיבוי האחרון שביצעת צריך להיות משך הזמן שאתה מוכן להקדיש ליצירה מחדש של התוכן".
במילים אחרות – אם אתם לא רוצים לכתוב מחדש מכתב שלם, אם כתיבה מחדש האורכת יותר מחמש דקות גורמת לכם לנסות להיזכר במנטרות מדיטציה – זה הזמן ליצור גיבוי אוטומטי כל חמש דקות למסמך, ובסופו גם לשרת.
אם הכנתם שיעורי בית/ עבודה/ תוכן שחשוב לכם – עצרו כל פרק, כל פעם שסיימתם מהלך חשוב – ושמרו בשרת, בדיסק און קי, היכן שנוח לכם.

ואני חוזרת עכשיו רגע לאמנת השירות שלנו – ולתפקידו של טכנאי בית הספר.
לכל טכנאי כזה יש אחריות למערך מחשוב שלם, ולהמוני מחשבים ניידים. הוא תמיד יצטרך לפתור קודם תקלה שמונעת מהלך תקין של שיעור, לפני שהוא יתפנה למחשבים הניידים, ולכן עם כל הרצון הטוב הוא פשוט לא יוכל להקדיש לכל תלמיד את כל הזמן שהוא היה רוצה.

זאת הסיבה שההנחייה לטכנאי במסגרת תנאי המכרז היא לבצע אתחול (חזרה למצב ההתחלתי) עבור כל מחשב שלא ניתן היה לפתור את התקלה שלו בקלות יחסית.

כמובן שהתלמיד רשאי לעצור רגע קודם, ולהודיע לטכנאי שהוא לא מעוניין באתחול – ולנסות לפתור את הבעיה מול התמיכה הטלפונית, בתקווה לשמר גם את התכנים הלא-לימודיים שבמחשב שלו. אבל אם הבעיה לא נפתרה – הטכנאי ינסה לפתור אותה במהירות, ואם לא יצליח - יאתחל את המחשב. מסמכים שנשמרו בשרת או על דיסק און קי הם אלה שאיתם יחזור התלמיד לעבוד, והמחשב עצמו יחזור לפעולה תקינה, כאילו מעולם לא הותקנו עליו פונטים ביפנית המתנגשים עם קובץ משהו משהו dll.

בשנה הקרובה, אחד היעדים המרכזיים שלנו בהיבט השירות הוא החינוך לגיבוי, חינוך לשמירה מקבילה או בלעדית בשרת. בסוף כל שיעור, בסוף כל עבודה, בכל פעם שעברנו כברת דרך שלא נרצה לחזור עליה.
מיד בתום הליכי המכרז ניגש לניתוח צרכים, אפיון, דיון וכתיבה של נהלים, ונעסוק בשאלת האופן המיטבי בו ניתן יהיה להחילם בהצלחה.
גם את נוהל העבודה מול הטכנאי נערוך ונגבש בחודשים הקרובים, כדי שנדע כולנו מתי ואיך פונים לטכנאי, ומה נהלי השירות.

נכון, זה דורש חינוך. נכון, זה דורש התמדה. נכון, זה דורש נהלים וביצועם ושינוי תרבות שימוש של תלמידים רבים – אבל זה משתלם. לא רק כשמדובר בבעיות תמיכה, אלא גם כשמחשב נופל, טובע, או אובד.

ולכן, כשאנחנו מדברים על תמיכה, אנחנו אומרים גיבוי באותה נשימה. זו הדרך היחידה לאפשר שקט נפשי לתלמיד, למוריו, להוריו. וזהו יעד מרכזי לשנת הלימודים הקרובה.

שלכם,

ורדה גיל
תכנית מש"י

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה